<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יצחק נפחא</h1>
<h2>דף ו:</h2>
ותו [קשיא לי] למה לי דכתב רחמנא וזה לכם לרבות דמו, אי נמי הטמא אליבא דרבי שמעון בן יוסי לרבות דם השרץ, כדאיתא בבראשית רבה בפרשת ויתן תבן ומספוא דעבד אברהם [בר"ר פ' חיי שרה]. תיפוק לי מהא דגרסינן בהעור והרוטב [חולין ק"כ ע"א] גבי שרצים, הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן. דאם צירן כגוף, דמו לא כל שכן. דהא חלב בהמה טמאה, דמרבינן לאיסור מגמל גמל לרבנן, ומאת הגמל לרבי שמעון, מקשינן התם בפ"א דבכורות [ו' ע"ב], אמאי לא נפקא לן חלב בהמה טמאה לאסור מצירן, וחלב נמי לא גרע מציר. וכיון דאפילו חלב דלאו גופה קא בעי למיסר כציר, דם מיבעיא דה"ג (במנחות) במסכת מעילה פרק ולד חטאת [י"ב ע"ב] אמר רב הונא אמר זעירי המקיז דם לבהמת קדשים אסור בהנאה ומועלין בו. ומתיב רב המנונא חלב המוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא מועלין. א"ל כי קאמינא בדם [הואיל] ולא מקיימא בלא דם. אבל חלב לא חשיב כי גופה דהא מקיימא בלא חלב. ואע"ג דגרסינן בפרק כל הבשר [חולין קי"ג ע"ב] דם ושיליא פירשא בעלמא הוא לענין מבשל דם בחלב. היינו לענין אכילה דלא הוי בכלל לא תבשל גדי כבשר עצמו. מיהו כל הני שהבאתי קשה לי לתרץ בתירוץ דחוי ורחוק.
ובתורת כהנים בפרשת שרצים [פ' שמיני] כל אשר יפול (מנבלתם) [מהם במותם] אם בהמה שלא עשה בה דמה כבשרה, אבר מן החי ממנה מטמא, השרץ שעשה דמו כבשרו וכו' וכו'. תימה אי אליבא דרבנן דמטהרי דם נבילות קאי (ודאי) [דהא] סתם סיפרא רבי יהודה ורבי יהודה הוא דמטמא דם נבילות כבית הילל. ולענין פר ואפילו בדמו של פר דפליגי, איכא למימר משום דעיקר כפרה בדם פליגי אי איקרי פר או לא איקרי.
גרסינן במסכת שקלים בפרק שלשה פרקים [פ"ג ה"ב] ובפרק אחרון [פ"ח ה"א], העיד רבי יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור. מה טהור טהור מלהכשיר הא לטמא מטמא. תמן תנינן, במסכת מכשירין פרק אחרון [פ"ו מ"ה], דם השרץ מטמא כבשרו ואינו מכשיר, ואין לנו כיוצא בו. אמר רב יוסף מאן דאמר טמא כרבי יהודה ומאן דאמר טהור כרבי יהושע בן בתירא. ופירש רב נסים גאון במגילת סתרים, אליבא דרבי יהושע ורבי יהושע בן בתירא דקא סברי דם נבילה טהור. ואי אליבא דרבי יהודה דמטמא אליבא דבית הילל אין לנו כיוצא בו לענין שיעורא ולא לענין טומאה. והכי קאמר אין כדם השרץ שדמו מטמא בכעדשה כבשרו אבל דם נבילות ברביעית, ופחות מרביעית טהור.
<h2>דף כא.</h2>
ותו [קשיא לי] למה לי דכתב רחמנא וזה לכם לרבות דמו, אי נמי הטמא אליבא דרבי שמעון בן יוסי לרבות דם השרץ, כדאיתא בבראשית רבה בפרשת ויתן תבן ומספוא דעבד אברהם [בר"ר פ' חיי שרה]. תיפוק לי מהא דגרסינן בהעור והרוטב [חולין ק"כ ע"א] גבי שרצים, הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן. דאם צירן כגוף, דמו לא כל שכן. דהא חלב בהמה טמאה, דמרבינן לאיסור מגמל גמל לרבנן, ומאת הגמל לרבי שמעון, מקשינן התם בפ"א דבכורות [ו' ע"ב], אמאי לא נפקא לן חלב בהמה טמאה לאסור מצירן, וחלב נמי לא גרע מציר. וכיון דאפילו חלב דלאו גופה קא בעי למיסר כציר, דם מיבעיא דה"ג (במנחות) במסכת מעילה פרק ולד חטאת [י"ב ע"ב] אמר רב הונא אמר זעירי המקיז דם לבהמת קדשים אסור בהנאה ומועלין בו. ומתיב רב המנונא חלב המוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא מועלין. א"ל כי קאמינא בדם [הואיל] ולא מקיימא בלא דם. אבל חלב לא חשיב כי גופה דהא מקיימא בלא חלב. ואע"ג דגרסינן בפרק כל הבשר [חולין קי"ג ע"ב] דם ושיליא פירשא בעלמא הוא לענין מבשל דם בחלב. היינו לענין אכילה דלא הוי בכלל לא תבשל גדי כבשר עצמו. מיהו כל הני שהבאתי קשה לי לתרץ בתירוץ דחוי ורחוק.
ובתורת כהנים בפרשת שרצים [פ' שמיני] כל אשר יפול (מנבלתם) [מהם במותם] אם בהמה שלא עשה בה דמה כבשרה, אבר מן החי ממנה מטמא, השרץ שעשה דמו כבשרו וכו' וכו'. תימה אי אליבא דרבנן דמטהרי דם נבילות קאי (ודאי) [דהא] סתם סיפרא רבי יהודה ורבי יהודה הוא דמטמא דם נבילות כבית הילל. ולענין פר ואפילו בדמו של פר דפליגי, איכא למימר משום דעיקר כפרה בדם פליגי אי איקרי פר או לא איקרי.
גרסינן במסכת שקלים בפרק שלשה פרקים [פ"ג ה"ב] ובפרק אחרון [פ"ח ה"א], העיד רבי יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור. מה טהור טהור מלהכשיר הא לטמא מטמא. תמן תנינן, במסכת מכשירין פרק אחרון [פ"ו מ"ה], דם השרץ מטמא כבשרו ואינו מכשיר, ואין לנו כיוצא בו. אמר רב יוסף מאן דאמר טמא כרבי יהודה ומאן דאמר טהור כרבי יהושע בן בתירא. ופירש רב נסים גאון במגילת סתרים, אליבא דרבי יהושע ורבי יהושע בן בתירא דקא סברי דם נבילה טהור. ואי אליבא דרבי יהודה דמטמא אליבא דבית הילל אין לנו כיוצא בו לענין שיעורא ולא לענין טומאה. והכי קאמר אין כדם השרץ שדמו מטמא בכעדשה כבשרו אבל דם נבילות ברביעית, ופחות מרביעית טהור.
